מס ערך מוסף –משרד אזורי בת-ים נ' בע"מ ואח'

גזר דין

כתב האישום

1.הנאשמים הורשעו, בהתאם להודאתם, בכתב אישום מתוקן, בשמונה עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים במועד לשלטונות מס ערך מוסף, לפי סעיף 117 (א)(6) ביחד עם סעיף 67 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף"), וביחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976, ולגבי נאשם 2 בקשר עם סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, הנאשמת 1 הפעילה חניונים, והנאשם 2 שימש מנהלה הפעיל. שני דוחות תקופתיים - מחודשים אוגוסט ואוקטובר 2010 הוגשו באיחור, 4 דוחות תקופתיים - מחודשים יוני, אוקטובר, דצמבר בשנת 2011, ומחודש פברואר בשנת 2012, לא הוגשו כלל ולא שולם המס בגינם. לאחר מכן, ובהתאם לתיקון כתב האישום, שני דוחות תקופתיים נוספים מחודשים אפריל ויוני בשנת 2012 הוגשו באיחור כדוחות אפס.

תמצית טיעוני הצדדים לעונש

2.ב"כ המאשימה טענה כי הנאשמים היו מודעים לחובתם להגיש דוחות, והוזהרו פעמים רבות בטרם הגשת כתב האישום נגדם, אך לא השכילו לנצל את ההזדמנות שקיבלו מרשויות המס ולא הפנימו את חומרת העבירות שביצעו. ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בהתנהלות עבריינית של הנאשמים, שפעלו באופן רציף ושיטתי, וזאת ניתן ללמוד מריבוי העבירות.

ב"כ המאשימה טענה כי כתב האישום הוגש עוד בחודש מאי 2012, ובמהלך הדיונים ניתנו לנאשמים מספר הזדמנויות להסיר את המחדלים, אך הם לא עשו כן.

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשמים גבו את המס מלקוחותיהם באופן שוטף, ולפיכך, לא היה אמור להיות להם כל קושי להעביר את תשלום המס לרשויות המס. אי העברת תשלומי המע"מ והשארתם אצל הנאשמים בניגוד לחוק, מהווים נסיבה לחומרה.

ב"כ המאשימה טענה כי סכום הנזק שגרמו הנאשמים לקופת המדינה עומד על קרן מס של 72,715 ₪, וחוב זה שריר וקיים ברשויות המס ואף תופח.

ב"כ המאשימה טענה כי מאחר שמדובר בעבירות בהן הנאשמים מנסים להפיק רווח כספי, לצד עונש המאסר, יש להטיל גם קנס משמעותי ומכביד, למען ידעו עבריינים כי לא יצאו נשכרים.

ב"כ המאשימה טענה כי מצב בריאותי לקוי של נאשם אינו משמש מחסום בפני ענישה ראויה והולמת הכוללת בחובה מאסר, והפנתה לדברים שנקבעו בעניין זה ב-ע"פ 522/82 סעיד עזאם נ' מדינת ישראל (24.10.82) וב-רע"פ 1744/97 סרוסי יעקב נ' מדינת ישראל (22.6.97).

ב"כ המאשימה טענה כי מתחם הענישה ההולם לכל עבירה נע בין 4-8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי בין חודשיים ל-8 חודשים לתקופה של 3 שנים, וקנס בין 1,000 ₪ ל-29,200 ₪.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשמת 1 קנס מרתיע, ועל הנאשם 2 מאסר בפועל לתקופה של 6-8 חודשים, מאסר על תנאי בין 4 ל-8 חודשים למשך שלוש שנים, וקנס בין 4,800 ₪ (סכום הקנס המנהלי המרבי לכל העבירות) לבין 29,200 ₪.

3.ב"כ הנאשמים הגיש אסופת מסמכים לגבי נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי של הנאשם 2. ב"כ הנאשמים טען כי הנאשמת 1 אינה פעילה מאז חודש יוני 2012, למרות שבאופן פורמלי לא פורקה, והתיק במע"מ נסגר, למעט החובות.

ב"כ הנאשמים טען כי למרות הדחיות שניתנו בתיק זה, למרבה הצער, הנאשם 2 לא הצליח לגייס את הכסף, בגלל מצבו הכלכלי ומצבו הבריאותי.

ב"כ הנאשמים טען לגבי הנסיבות האישיות של הנאשם 2 - הינו בן 58, אזרח נורמטיבי, שירת בצבא, למד, הקים משפחה, התגרש, ושילם את חובותיו כדין, עד שהחל להסתבך מבחינה עסקית, וצבר חובות גבוהים לשוק האפור.

ב"כ הנאשמים טען כי הנאשם 2 הינו נכה בשיעור של 100%, סובל מבעיות בלב, ברגלים, ובעיניים, מצבו הכלכלי קשה, אין לו חשבון בנק, והוא לא מצליח למצוא עבודה.

ב"כ הנאשמים עתר להסתפק בהטלת מאסר על תנאי על הנאשם 2, ולחלופין, מאסר בדרך של עבודות שירות.

ב"כ הנאשמים טען כי מדובר בעבירת עוון, שבמהותה היא עבירה טכנית. כל העבירות נשוא כתב האישום מקורן באותה הסתבכות כלכלית, ויש להטיל עונש כולל ולא עונש נפרד על כל עבירה.

ב"כ הנאשמים טען המחדלים הוסרו באופן חלקי, מתוך 8 דוחות – 4 דוחות הוגשו באיחור, מהם 2 דוחות שולמו ו-2 דוחות הוגשו כדוחות אפס.